<h1>הפרדס לרש"י הלכ' געולי גוים</h1>
<h2>דף לג.</h2>
נודות הגוים וקנקניהן ויין ישראל כנוס בתוכן אסורין ואיסורן איסור הנאה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין איסורן איסור הנאה. בר עדי טייעא אנס זיקי מר' יצחק רמא בהו חמר[א] ואהדרינהו ליה. ואתא שאל בי מדרש[א]. קנקני גוים אסורין או מותרין, אמרו לו קנקני גוים לאחר י"ב חודש מותרין.
<h2>דף לד.</h2>
ר' עקיבא שאיל בי מדרשא מתענין לשעות אי לא, אמר ליה מתענין.
<h2>דף לה:</h2>
עניין כבישת זתים של גוים, שרגילין גוים לכבוש, ועדיין לא הגיעו לבישולן ואין בהן שמן ולא טעם, אסורות או מותרות, גם זתים גדולים שנתן בהם מים אסורין או לא, ולמה נאסרו במקום שאין מערבין יין כלל. כך הדין, אם זתים הללו כשהן כובשין אותן רגילין הגוים שמזלפין בהן יין או חומץ אסורין. אבל במקום שאין מערבין בהם יין או חומץ כלל מותרין. שלא אסרו חכמים זתים כבושים אלא שדרכן לערב בהן יין או חומץ של יין. ובמקום שנהגו לעשות כן אסור לאכול מהן. שכך שנינו ואלו דברים [של גוים] (ש)אסורין ואין איסורן איסור הנאה, ופסקו לשם שאחד מהם הוא זתים כבושים [שדרכן לתת לתוכן] (ב)יין או (ב)חומץ של יין. אין איסורן איסור הנאה אבל באכילה לדברי הכל אסורין.
<h2>דף לח:</h2>
דג מלוח וביצה צלוייה חזקיה ובר קפרא שרו ור' יוחנן אסר. רבי אומר עבדו של נאמן כנאמן. עבד מומחה כמומחה אבל אין שם מומחה, אמ[ר] רב הונא עד שיאמר אני מלחתים. אבל לכתחלה אסור לצלות לבר ישראל בשר או דג או ביצה. וכן נמי ישראל שהיא שכיר לגוי אסור לו לאכול פולים של גוים מבושלים ושלוקים משום בישולי גוים. והמושרים במים מותרים מפני שהם זרעונים.
<h2>דף לט:</h2>
לעניין חלב שחלבו גוי, אסור לישראל. אבל אם אין שם גמלים וחזירים ודבר טמא מותר לאכול ולשתות ממנו, שהחלב אין בו משום גיעולי גוים ולא משום מגע גוי ואינו אסור אלא משום תערובת של דבר טמא. וכיון שאין דבר טמא מצוי שם בבירור, מאי איפשר לחוש בו. דת[נו] ר[בנן] יושב ישראל בצד עדרו של גוי וגוי חולב וישראל אוכל וכו'. שמעתתא. ואשה נכרית מותרת לעשות את החלב ואת החמאה.
<h2>דף מ:</h2>
דג מלוח וביצה צלוייה חזקיה ובר קפרא שרו ור' יוחנן אסר. רבי אומר עבדו של נאמן כנאמן. עבד מומחה כמומחה אבל אין שם מומחה, אמ[ר] רב הונא עד שיאמר אני מלחתים. אבל לכתחלה אסור לצלות לבר ישראל בשר או דג או ביצה. וכן נמי ישראל שהיא שכיר לגוי אסור לו לאכול פולים של גוים מבושלים ושלוקים משום בישולי גוים. והמושרים במים מותרים מפני שהם זרעונים.
<h2>דף סט.</h2>
משקין שנטמאו. שאלה למתיבתא, שרץ שנפל לשום משקה, אם היה משמנה שרצים האמורין בתורה, ומת בתוך המשקה, שוקלין את השרץ ואת המשקה, אם יש בהן אלף ואחד משקה טהור ואם לאו לא. וחיה טמאה ובהמה טמאה נידונין, אבל שרצים גדולים ו(ב)רמשים גדולים נשקלין באחד (מחמשה) [ואלף] והם טהורין. והזבוב שיערו חכמים בא[חד] מששים במשקין, והכל משום, אל תשקצו את נפשותיכם. וזה פירוש רב כהן צדק ראש ישיבה.
<h2>דף עה.</h2>
שקים של שמרים, ר[בי] אוסר לתלות שמרים של יינינו בשקים ובכלים שהגוים תולין [בהם] שמרי יינם. השקים אין להן תקנה אלא אם כן מיישנן י"ב חודש, אי נמי מגעילן ברותחין, דנפקא לן נמי בהשוכר. כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו בי[ין] נ[סך]. והכלים שמשתמשין בהם השקים צריכין עירוי ג' ימים ואז הן מותרין לישראל לתלות בהן השמרים שלהן. ולמד ר[בי] כך, מההוא דאמרינן בפרק בתרא דע[בודה] ז[רה] רוקי דארמאי מנגבן, דכיתנא מיישנן עד י"ב חודש ומותרין.
<h2>דף עה:</h2>
אחימלך מצא בשערים, לא צריכא מאני טבילה לשום גיעולי גוים. ואמר לן המורה, דאין צריך לעשות טבילה לשום כלי שקונה [אדם מן הגוי] כי אם לכלי מתכות כגון, שפוד וסכין ויורה וכלי זהב וכסף וכל מיני מתכות. אם לוקח ישראל כלי מתכות מן הגוים במשכון כגון כוסות אין צריך לעשות בהן טבילה. אבל מדיחן [במים] יפה [יפה, במלח] ובחול ואוכל בהן. אבל קערות וכפות מגעילן ביורה רותחת כדי שיפלוט האיסור [ומשליך המים מיד לחוץ כדי שלא יבלע היורה מן האיסור] ומדיחן במים ואין צריך להם טבילה. ואם קונה אותם לאחר כך [מן הגוי] צריכין טבילה.
<h2>דף עו.</h2>
משערים של רב האי גאון זצ"ל. לענין הגעלת כלים האיך צריך. המגעיל [כלים] בכלי צריך שיגעיל הגדול תחלה ויתן מים שניים ויגעיל לתוכו [ה]כלים הקטנים ויזהר שלא תנוח הקדירה הגדול[ה] מרתיחת[ה] לפי שחוזרין ונבלעים בתוכה, ולאח[ר] הגעלת הקטנים חוזר ומגעילה כמשפט הראשון שלא תצטנן אלא מתוך טהרה. אבל הקטנים א[ף] ע[ל] פ[י] שנגעלו בזה אחר זה כולם טהורים, לפי שכל זמן שהמים רותחים אין (מים) [כלים] שבתוכו בולע אלא פולט. והיורה הגדולה אין צריך להגעילה תחלה, לפי שכשרותחין המים הכל פולט. ואותה היורה ניתרת באותו הגעלה. ובלבד שיהא זריז כשיריק ממנה המים הרותחין, שהדיח במים צונן לאלתר ומותר.
<h2>דף עו:</h2>
סכין שמשתמש בו בשר על ידי חמין אסור לחתוך בו גבינה חמה מבושל[ת] וצלי[יה] בלא הגעלה, (ולגבינה) [ולגבינת] צונן צריך נעיצת קרקע עשר פעמים.
